יום ראשון 8:00 בבוקר אני יושבת מול המסך מנסה להתניע את הבוקר ואני קולטת שלא שמעתי רעשי התארגנות שהיו אמורים לקרות לפני חצי שעה!! הבת שלי הייתה אמורה להתחיל להדריך בקייטנה אני הולכת לבדוק את העניין ומגלה שהדלת של החדר שלה סגורה אופס... היא לא התעוררה אני מעירה אותה והיא קמה בבהלה ומתחילה להילחץ ולבכות כי כל הבוקר שלה התחרבש אני מרגיעה אותה ומדרבנת אותה להתארגן ולצאת.
רגע אחרי שהיא הלכה לדרכה אני חוזרת למחשב אבל לא מצליחה להתרכז אני לוקחת נשימה ומרגישה את הבטן שלי מתהפכת והלב שלי מתכווץ והמחשבות שלי מתחילות לרוץ - אולי הייתי צריכה לקחת יותר אחריות? אני יודעת שהיא תכננה להתקלח בבוקר ולצאת בזמן אז אולי הייתי צריכה לוודא שהיא קמה? ואולי מצד שני הייתי צריכה לתת לה להמשיך לישון ולהתמודד עם ההשלכות?
שתי האפשרויות האלה הן קיצוניות מדי בשבילי ואני תמיד מעדיפה למצוא את האיזון למצוא את דרך האמצע לא לגונן מדי ולא לשחרר מדי אמנם הבת שלי כבר בת 15 ואני מאמינה שזו לגמרי אחריות שלה לקום בזמן לעבודה ולכן גם לא כיוונתי שעון מעורר לזמן שהיא צריכה לקום אבל כשראיתי שהיא לא התעוררה בחרתי להעיר אותה
המטרה שלי היא שהיא תגדל להיות עצמאית ובשביל זה אני חייבת לאפשר לה להתמודד להתנסות לטעות וללמוד מטעויות
איזה הורים אתם נוטים להיות? יותר מגוננים? יותר משחררים? האם אתם.ן מצליחים לתת לילדים שלכם.ן לטעות?
Comments