פעם מזמן בני האדם היו חיים בשבטים, בחמולות או בקהילות.

ההשתייכות המשפחתית הייתה משמעותית ונרחבת. היה עם מי להתייעץ, במי להיעזר, הייתה המון קרבה וזה נתן תחושת בטחון.

בימינו, בסגנון החיים המערבי והמודרני יש המון ריחוק והמון לבד. אישה שרק ילדה מוצאת את עצמה לא פעם בודדה בתקופה שהיא הכי זקוקה לעיטוף חם, לעזרה ותמיכה, לאוכל חם ומזין.

הרבה הורים חווים בדידות גדולה במסע ההורות. החיים שלנו היום מלווים בקצב חיים מהיר, דרישות גבוהות ומרדף אחרי הישגים. אנחנו צריכים גם לעבוד, גם להצליח, גם להרוויח, גם לטוס לחו"ל, גם להיות הורים וגם לממש את עצמנו ולהיות מאושרים.

בתוך כל זה ההורות נתפסת כ"משהו טבעי" שברגע שמגיח לחיינו יצור קטנטן ונזקק אנחנו מיד הופכים להיות הורים מנוסים שיודעים מה לעשות.

 

האם אנחנו באמת יודעים מה לעשות?

​

הורות היא לא צורך כמו רעב או עייפות. מדובר בהתנהגויות שאנחנו מסגלים בד"כ על סמך הדרך שבה ההורים שלנו  התנהגו. לרוב זה מתחלק ל-2:

או שאנחנו רוצים להיות בדיוק כמוהם

או שאנחנו דואגים לעשות בדיוק את ההפך

אבל אנחנו לא ההורים שלנו. יש לנו את האופי שלנו, את התכונות שלנו, את הרצונות שלנו ואת הדרך שלנו להתנהג בעולם. זו הסיבה שאני כל כך מאמינה בהדרכת הורים. הדרכת הורים נועדה כדי למצוא את הדרך שלנו בהורות, כדי לבדוק איזה הורים אנחנו רוצים להיות, כדי ליצור קשר משמעותי עם הילדיםות שלנו ולבנות איתםן מערכת יחסים טובה ומיטיבה. ויש כל כך הרבה דברים שאנחנו יכוליםות לעשות כדי שזה יקרה.